✨ סגנון 066 · חלקיקים · particles

🌱

מעדר על הכתף

שיעור של הרב יהודה טאוב

מקורות מצוות נטיעת אילנות בארץ ישראל: מן הפסוק והמדרש, דרך הגר"א ותלמידיו, ועד הרב קוק שנטע בידיו

5פרקים18כרטיסים81פסקאות
▶ לצפייה בשיעור ביוטיוב↓ להתחיל לקרוא

הזיזו את העכבר / האצבע – החלקיקים נמשכים אליכם

1
פרק א · 3 כרטיסים

📜 איפה כתובה המצווה

01📜

חצי פסוק

// בקיצורהמילה "ונטעתם" אינה מיותרת: ממנה למדו חז"ל שיש מצווה לנטוע עצים בארץ ישראל.

השיעור עוסק במצווה שרבים מקיימים בט"ו בשבט, אבל מעטים יודעים איפה היא כתובה ומה דיניה: מצוות נטיעת אילנות בארץ ישראל. ולמה חשוב לדעת? כי מי שיודע ועושה אינו דומה למי שעושה סתם, מתוך הרגל. מי שיודע מה הוא עושה, מכוון, ומתחבר למצווה בכל לבו.

לפני שנים רבות היו תולים בכל מקום כרזות עם חצי פסוק: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם". היו מי שצחקו על כך: מה זה חצי פסוק? הרי הפסוק ממשיך ומדבר על איסור ערלה, על שלוש השנים הראשונות שבהן הפרי אסור. האם יש חצי מצווה?

אבל זו לא הייתה טעות. נקרא את הפסוק בפרשת קדושים: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ". אילו רצתה התורה רק לאסור את הפרי, הייתה יכולה לכתוב בקצרה: פרי של עץ אסור בשלוש שנותיו הראשונות.

כך כתבה התורה במקום אחר. על כלאיים לא נאמר "כי תבואו אל הארץ ותתפרו לכם בגדים", אלא בקצרה: "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ". ואילו כאן התורה מספרת סיפור: באתם לארץ, נטעתם עץ מאכל. למה הסיפור הזה? מכאן דייקו חז"ל במדרש שיש כאן מצווה בפני עצמה: כשתבואו לארץ, מצווה עליכם לנטוע.

02📖

המדרש והמפרשים

// בקיצורהמדרש ואור החיים רואים ב"ונטעתם" ציווי, ומשה רבנו עצמו הורה לכל אחד לצאת ולנטוע.

זה המקור המפורסם ביותר למצווה. המדרש רבה מפרש שהמילים "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" הן ציווי: מצווה עליכם לנטוע עצים. וכך כותב גם אור החיים הקדוש על הפסוק, וגם בפרשת בהר הוא חוזר על היסוד הזה. הנטיעה אינה רק הקדמה לדין ערלה, אלא מעשה שהתורה רוצה בו.

ובמדרש מסופר דבר מעניין מאוד. כשנכנסו ישראל לארץ, אמר להם משה רבנו: כל אחד ואחד מכם ייקח מעדר על כתפו, ויצא ויטע אילנות. לא רק השבטים כולם יחד, לא רק בעלי שדות גדולים, אלא כל אחד ואחד.

למה כל כך חשוב שכל אחד יעשה זאת? הרי אפשר היה למנות כמה אנשים שיטעו בשביל כולם. מכאן רואים שיש בנטיעה משהו אישי, שכל יהודי שנכנס לארץ צריך לגעת בו בעצמו. בהמשך השיעור יתברר מה כל כך גדול במעשה הזה.

ועוד דבר נלמד מן המדרש: אין שום פגם בכך שנוטעים עם כלי. משה רבנו עצמו אמר לקחת מעדר. מי שבוחר לחפור בידיו עושה זאת מהתרגשות, לא מפני שזו חובה.

03🏡

חורבה אחת בתוך ביתו

// בקיצורלפי מדרש שהביאו בעלי התוספות, גם מי שיש לו שטח קטן בלבד חייב לעבדו ולטפח בו עצים.

מקור שלישי מעניין מאוד מופיע על הפסוק "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ". בעלי התוספות, בפירושם דעת זקנים, מביאים בשם מדרש שאינו לפנינו: אפילו אין לו לאדם אלא חורבה אחת בתוך ביתו, חייב לעבדה בכל יום. כלומר, גם שטח קטן מאוד של אדמה מטיל על האדם חובה לעבד אותו.

מה פירוש "בכל יום"? מספרים ששאלו על כך את הגאון רבי חיים קניבסקי, והוא השיב בקצרה: אם יש פעולה שאפשר לעשות, יעשה.

ובעלי התוספות מוסיפים שהדבר אמור דווקא בארץ ישראל. הטעם כפול: כדי להרבות בהפרשת תרומות ומעשרות, וכדי להרבות ביישוב הארץ. מי שמגדל עץ פרי בארץ ישראל, מפריש ממנו תרומות ומעשרות, וכל פרי שהוא קוטף הופך למצווה.

מכאן קריאה פשוטה ומעשית: כל מי שיש לו גינה ליד הבית, יש לו מצווה שיהיה בה עץ פרי. בערים צפופות כמעט אין גינות, אבל במקומות רבים יש כמעט לכל בית חלקה קטנה של אדמה. חבל לוותר על מצווה כזאת, כשהיא נמצאת ממש מתחת לחלון.

וכל זה נוסף, כמובן, על המצווה של "ונטעתם" ועל ציוויו של משה רבנו. ונוסף לכך יש בנטיעה גם מצוות יישוב ארץ ישראל, כפי שמובא בשולחן ערוך ובנושאי כליו.

2
פרק ב · 4 כרטיסים

🌅 נטיעה ומשיח

04🌅

השתיל ביד, והמשיח בפתח

// בקיצורחז"ל לימדו שמי שבידו שתיל ושומע שבא המשיח, יגמור קודם לנטוע ורק אחר כך ייצא לקבל את פניו.

עד כאן המקורות. עכשיו נראה שאין זו סתם מצווה, אלא מצווה גדולה עד מאוד. דבר ראשון, אמרו חז"ל דבר מדהים: אם היה שתיל בידך, ואמרו לך הנה המשיח בא, לך וטע את השתיל, ורק אחר כך צא לקבל את פניו.

קשה להאמין. אדם עומד ונוטע, ופתאום אומרים לו: משיח הגיע! מה אדם עושה באופן טבעי? זורק הכל ורץ. וחז"ל אומרים: לא. קודם תסיים לנטוע את העץ. איך ייתכן? משיח הגיע, ואתה עסוק בשתיל?

ההסבר שהובא בשיעור: יש שתי דרכים להיות קשור לביאת המשיח. אפשר לקבל את פני המשיח, ואפשר במו ידיך להביא את המשיח. מי שנוטע עץ בארץ ישראל ומבין מה הוא עושה, אינו רק מקבל את פני המשיח. הוא מזרז בפועל את בואו.

ומה גדול יותר: להביא את המשיח, או לקבל את פניו? ודאי להביא אותו. לכן אומרים חז"ל: אל תעזוב את השתיל. מה שאתה עושה עכשיו גדול יותר. ביציאה לקבל את פניו אתה פוגש את הגאולה; בנטיעה אתה בונה אותה.

05🔑

"והורשתם את הארץ וישבתם בה"

// בקיצורפעולות של יישוב הארץ, כמו נטיעה וזריעה, מזכות את ישראל לשבת בארץ בבטחה.

מניין שהנטיעה מביאה את הגאולה? נאמר בתורה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". לכאורה יש כאן כפילות. אם אדם יורש את הארץ, ברור שהוא יושב בה. מה מוסיפות המילים "וישבתם בה"?

הרב מבאר: הכוונה היא שבזכות הפעולות של ירושת הארץ תזכו לשבת בה בנחת. כלומר, הפעולות שאדם עושה כדי לקנות את הארץ ולהתיישב בה הן אלה שמזכות אותנו שהארץ תהיה שלנו באמת. וכך נאמר בהמשך התורה: "וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח".

מה הן אותן פעולות? אדם נוטע, אדם זורע, אדם בונה. כל אלה הם מעשים של יישוב ארץ ישראל. ומי שעושה אותם ומכוון, הוא מקרב בזה את הגאולה.

ויש לכך גם סימן בפסוקים. כמה וכמה פסוקים על הגאולה קשורים בעצי פרי, כמו "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ". הגאולה ועצי הפרי הולכים יחד. כשהארץ נותנת את פירותיה ויהודים נוטעים בה, זה סימן שהגאולה קרובה.

לכן אין זה משנה רק לגינה ולנוף. מי שנוטע עץ בארץ ישראל משתתף במהלך הגדול של שיבת עם ישראל לארצו.

06👣

"אחרי ה' אלוקיכם תלכו"

// בקיצורכמו שהקדוש ברוך הוא התחיל את הבריאה בנטיעה, כך ישראל הנכנסים לארץ מתחילים בנטיעה.

יש מדרש נוסף, והוא שגרם לרב קוק להתרגש כל כך כשנטע עץ, כפי שנראה בהמשך. נאמר בתורה: "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ". ושואל המדרש: וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי השכינה? איך אדם יכול להידבק בקדוש ברוך הוא?

בדרך כלל מסבירים חז"ל שהכוונה ללכת בדרכיו: מה הוא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא חנון, אף אתה היה חנון. אבל כאן אומר המדרש דבר אחר: מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה, שנאמר "וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם". אף אתם, כשאתם נכנסים לארץ, לא תתעסקו אלא במטע תחילה, שנאמר "כי תבואו אל הארץ ונטעתם".

המעשה הראשון של הבורא היה נטיעה. ולכן גם המעשה הראשון של ישראל בארץ צריך להיות נטיעה. ועוד: ארץ ישראל דומה לגן עדן. כך אמר הנביא על הארץ בשעת הגאולה: "הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן". כמו שהקדוש ברוך הוא נטע בגן עדן, כך אנו נוטעים בארץ שהיא כגן עדן.

נמצא שמי שנוטע עץ בארץ ישראל עושה מעשה שיש בו דבקות בדרכי ה'. זה לא עוד מנהג של ט"ו בשבט, אלא הליכה ממש אחרי הקדוש ברוך הוא.

07🌄

מה פירוש "מקדם"?

// בקיצורלפי אונקלוס, "מקדם" פירושו לפני הבריאה, ולכן הנטיעה בגן עדן היא באמת המעשה הראשון.

על המדרש הזה אפשר לשאול שאלה פשוטה. פעם, כשנאמר הדבר הזה, שאל השומע: איך אפשר לומר שהדבר הראשון שעשה הקדוש ברוך הוא היה נטיעה? הרי ביום הראשון נברא אור וחושך, ביום השני הרקיע, ורק ביום השלישי העצים. הנטיעה לא הייתה הראשונה.

השאלה הזאת מצריכה עיון במפרשים, והם אכן מסבירים את המדרש מתוך הפסוק עצמו: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם". מה פירוש "מקדם"? רש"י מפרש: במזרחו של עולם. אבל אונקלוס מתרגם "מִלְּקַדְמִין", כלומר מלפנים, מקודם. לפי זה, הקדוש ברוך הוא ברא את גן עדן עוד לפני שברא את העולם.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא בגן עדן? נטע עצים. כל מה שמסופר על גן עדן מדבר על עצים: עץ החיים, עץ הדעת, "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל". נמצא שלפי דרך זו, הנטיעה בגן עדן קדמה לכל מעשי הבריאה.

וזה לימוד חשוב גם על דרך הלימוד: כשמדרש נראה קשה, אין לדחות אותו מיד. צריך לחזור, לעיין, ולראות איך המפרשים הבינו אותו. לרוב, מתוך הקושיה עצמה מתגלה עומק חדש.

3
פרק ג · 4 כרטיסים

🕍 תלמידי הגר"א והפרדס בירושלים

08✉️

המכתב של הגר"א

// בקיצורהגאון מווילנא חלם עוד בדרכו לארץ לנטוע בידיו בירושלים כדי לקיים "ונטעתם".

הגאון מווילנא יצא בשעתו לעלות לארץ ישראל, ובסופו של דבר לא זכה להגיע. בספר "חזון ציון" מובא שבדרך נסיעתו כתב לתלמידו מכתב, ובו הביע תקווה: שיזכה לנטוע במו ידיו בסביבות ירושלים, כדי לקיים את המצווה "כי תבואו אל הארץ ונטעתם".

עוד לפני שהגיע, כבר חלם הגר"א על הרגע שבו יעמוד באדמת ירושלים ויטע עץ. זה מראה עד כמה הייתה המצווה הזאת יקרה בעיניו. לא קבר צדיק, לא מקום קדוש מסוים, אלא נטיעת עץ בידיו.

בשיעור הוזכר גם בעל התניא, שגם הוא היה קשור לעליית החסידים לארץ. כשהגיעו העולים לטבריה, לא היה להם במה להתפרנס, ונוסד כולל להחזקתם. בעל התניא עמד בראש המגבית לתמיכה בבני ארץ ישראל. כשנאסר בעלילת שווא ויצא לחופשי, כתב שזכה לצאת בזכות שסייע לבני ארץ ישראל.

שני הענקים האלה, כל אחד בדרכו, ראו בארץ ישראל ובתמיכה ביושביה מצווה שאין גדולה ממנה. ותלמידי הגר"א, שזכו לעלות, המשיכו את דרכו של רבם, כפי שנראה.

09🫒

הפרדס ליד מערת שמעון הצדיק

// בקיצורתלמידי הגר"א נטעו זיתים ושקדים מחוץ לחומות ירושלים כדי לקרב את הגאולה.

תלמידי הגר"א עלו בתחילה לצפת. אחר כך עברו חלק מהם לירושלים. הייתה ביניהם מחלוקת היכן עדיף לגור, בצפת עיר המקובלים או בירושלים. בסוף הכריעה רעידת האדמה הגדולה, שהחריבה את צפת, ורבים עברו לירושלים.

באותה תקופה כל ירושלים הייתה בין החומות. מחוץ לחומות לא היה יישוב יהודי. ובעיר העתיקה, כל מי שמכיר אותה יודע, אין כמעט מקום לנטוע. הכל אבנים, בתים צפופים וסמטאות. פה ושם עץ בודד, ולא יותר.

תלמידי הגר"א מאוד רצו לנטוע. מה עשו? רבי הלל ריבלין וחבריו רכשו קרקע מחוץ לחומות, בקרבת מערת שמעון הצדיק, ונטעו שם גן גדול של עצי זית ועצי שקדים.

בספר "חזון ציון" מובא שהיה במעשה הזה תוכן רוחני, לפי ביאור הגר"א. רבם לימד אותם שאם רוצים שהיישוב בארץ ישראל יצליח, צריך לנטוע. על ידי הנטיעה גורמים שהמשיח יבוא. הם לא נטעו רק כדי לקבל פירות, אלא כדי לקרב את הגאולה.

10⏳

"בעתה אחישנה" – דרך שלישית

// בקיצורלפי הגר"א, גם כשהגאולה באה "בעתה", אפשר לזרז אותה על ידי מעשים של יישוב הארץ.

לגר"א היה חידוש עצום בפסוק "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". חז"ל דרשו: זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה. כלומר, או שהגאולה תבוא מהר בזכות מעשים טובים, או שתבוא בזמנה הקבוע, גם בלי זכות.

הגר"א לימד שיש גם אפשרות שלישית, והיא פשוטו של הפסוק: "בעתה אחישנה" יחד. גם כשמגיע הזמן, גם כשהגאולה באה "בעתה", אפשר שתבוא לאט לאט, ואפשר שתבוא מהר. ואיך זוכים שגם "בעתה" יהיה "אחישנה"? על ידי מעשים של יישוב ארץ ישראל.

לכן תלמידי הגר"א עשו כל מיני פעולות ליישוב הארץ. הם בנו, נטעו, הקימו שכונות. וזה ההבדל בינם לבין עליות קודמות: הם לא הסתפקו במה שיש. כל הזמן חיפשו איך לבנות עוד ועוד. הם ראו בבנייה ובנטיעה מעשה רוחני, שמזרז את הגאולה.

כך יוצא שהפרדס הקטן ליד מערת שמעון הצדיק לא היה רק גן פירות. הוא היה ניסיון לקיים בפועל את "אחישנה", ולהביא את הגאולה בידיים.

11🏛️

שעה אחת בירושלים

// בקיצורתלמידי הגר"א העדיפו שעה אחת של עבודת הקודש בירושלים על פני כבוד גדול בלונדון.

בספר "חזון ציון" מובא סיפור יפה. כשביקר השר משה מונטיפיורי בארץ ישראל, ליוו אותו כמה מנכבדי הכולל של תלמידי הגר"א, ובהם רבי זלמן, כדי להראות לו את הגן היהודי שנטעו.

בדרך סיפר רבי זלמן למונטיפיורי דברי בדיחה רבים, כדרכו, כדי לשמח. מונטיפיורי צחק, ורבי זלמן אמר: אני רוצה לקיים בזה את המצווה "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ". מי שזכה להגיע לארץ ישראל ולראות את בניינה, צריך להתמלא שמחה.

כשטיילו בגן, שאל מונטיפיורי את רבי זלמן אם יסכים לנסוע איתו ללונדון ולשבת אצלו. ענה לו רבי זלמן: יפה לי שעה אחת בירושלים, בעבודת הקודש המקרבת את הגאולה, מלהיות אפילו מיניסטר בלונדון כל ימי חיי.

גם אחד החסידים שעבד בגן נשאל אותה שאלה, וגם הוא השיב אותה תשובה. מונטיפיורי, כך מסופר, שמח מאוד מתשובותיהם.

התשובה הזאת מלמדת מה הרגישו האנשים האלה. בעיניהם, לעבוד בגן בירושלים, לנטוע ולבנות, לא היה עבודה פשוטה, אלא עבודת הקודש ממש, ששום כבוד בעולם אינו שווה לה.

4
פרק ד · 3 כרטיסים

🌳 שורשים באדמה

12🌳

"ונטעתים על אדמתם"

// בקיצורבזכות האשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, נטע הקדוש ברוך הוא את בניו בארץ ישראל.

על הפסוק "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם" הובא בשיעור מדרש. מה פירוש "ונטעתים"? עם ישראל אינו עץ. אלא שכמו שעץ נטוע מחובר חזק לאדמה, כך עם ישראל יבוא לארץ ויהיה מחובר אליה חזק, ולא ייעקר עוד.

לפני כן, הישיבה בארץ הייתה בלי "נטיעה". באו ונשברו, באו ונעקרו, מגפות, רעב ומלחמות. לא היה חיבור של קבע. והנבואה מבטיחה שיבוא זמן שבו ישראל יהיו נטועים בארץ כעץ ששורשיו עמוקים.

ובזכות מה? בזכות אברהם אבינו, שנאמר בו "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע". חז"ל פירשו שעשה שם פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. הנטיעה של אברהם אבינו בארץ ישראל גרמה שהקדוש ברוך הוא נטע את בניו בארץ.

ועד היום, כל נטיעה של אילנות מסייעת לנטיעתו של עם ישראל בארץ ישראל. מי שנוטע עץ, אינו מחבר רק עץ לאדמה. הוא מחבר את העם כולו לארצו.

מכאן שהנטיעה היא גם סגולה לקניין הארץ. יש שטחים רבים בארץ שאין בהם יישוב, ושם הנטיעה היא דרך פשוטה להיאחז באדמה. מי שנוטע בהם ממשיך את דרכו של אברהם אבינו, שבנטיעתו זכו בניו בארץ.

13🛡️

פטור מן המלחמה

// בקיצורהתורה פוטרת מן המלחמה את מי שנטע כרם ולא חיללו, כדי שיזכה לשמוח בפירותיו.

עוד דבר מלמד עד כמה גדולה מצוות הנטיעה. כשיוצאים למלחמה, מכריזים השוטרים: "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ". מי שנטע כרם ועדיין לא זכה לאכול מפריו, חוזר הביתה.

צריך לדעת שהדבר נאמר במלחמת הרשות, לא במלחמת מצווה. אבל עצם הדבר מפליא: התורה פוטרת אדם מחובה כה גדולה, כדי שלא יפסיד את השמחה בפירות שנטע.

וכמה זמן נמשך הפטור? שלוש שנים של ערלה, שבהן אין אוכלים מן הפרי, ועוד השנה הרביעית, עד שמחללים את הכרם. כל אותן שנים, מי שנטע כרם פטור מן המלחמה.

מכאן רואים כמה התורה מחשיבה את הקשר שבין האדם לעץ שנטע. אדם שנטע, צריך לראות את הפירות. הוא צריך לחוות את רגע ההודיה, את הרגע שבו העמל שלו מניב. זה דבר כל כך חשוב, שהתורה מוותרת בשבילו על חייל במלחמה.

ומי שחושב שנטיעת עץ היא דבר קטן, יתבונן בדין הזה. דבר שהתורה פוטרת בגללו מן המלחמה, אינו דבר קטן.

14🍇

"קודש הלולים" – שנה של שמחה

// בקיצורבשנה הרביעית מביאים את הפירות לירושלים ושמחים בהם לפני ה', כדי להתחבר לארץ מתוך שמחה.

ועוד דבר נפלא. התורה נתנה מצווה לשמוח שנה שלמה אחרי שהעץ נותן פירות. בשנה הרביעית נאמר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'". את פירות השנה הרביעית מעלים לירושלים ואוכלים אותם שם, בשמחה.

ואם הדרך רחוקה והפירות רבים מדי, מחללים אותם על כסף, ומעלים את הכסף לירושלים כדי לקנות בו מאכלים ולאכול שם. כל זה כדי לשמוח ולהודות לקדוש ברוך הוא על כך שהעצים נתנו פרי.

למה צריך כל זה? הרב מסביר: כדי שעל ידי השמחה האדם יתחבר לארץ ישראל. ועוד: כדי שיהלל את ה' על הפירות שהעצים נותנים. זה לא רק פרי, זו מתנה מן השמים, והתורה מלמדת אותנו לקבל אותה בשמחה ובהלל.

כך נבנה מהלך שלם. שלוש שנים מחכים בסבלנות, בשנה הרביעית שמחים ומהללים בירושלים, ורק אחר כך אוכלים את הפרי כרגיל. כל השלבים האלה מלמדים שהעץ בארץ ישראל אינו עוד גידול חקלאי, אלא חלק מעבודת ה'.

מי שנוטע ומחכה ושמח, לומד לראות את הארץ ופירותיה כקודש.

5
פרק ה · 4 כרטיסים

🤲 המצווה בידיים

15🙌

הרב קוק במגדיאל

// בקיצורהרב קוק סירב למעדר, חפר בידיו ונטע בהתלהבות, כי חש שהוא הולך בדרכי הבורא.

מסופר שכשהוקם היישוב מגדיאל, לפני כמאה שנה, הוזמן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לחנוכת היישוב, וכיבדו אותו לפתוח בנטיעת העצים. הביאו לו מעדר, אבל הוא לא רצה. הוא התכופף, חפר במו ידיו, ונטע את העץ.

הנוכחים ראו אותו נרגש מאוד, בדחילו ורחימו, כאילו הוא עומד באמצע קריאת שמע. אחר כך שאלו אותו: הרב, מה קרה? מה פשר ההתלהבות הגדולה?

השיב להם הרב קוק: המדרש אומר "אחרי ה' אלוקיכם תלכו", ומסביר שמתחילת הבריאה נתעסק הקדוש ברוך הוא במטע תחילה, ואף אתם כשתיכנסו לארץ תתעסקו במטע תחילה. כשאני נוטע עץ, אני חושב שעכשיו אני הולך בדרכו של הקדוש ברוך הוא. הוא נטע עצים בגן עדן, ואני עכשיו נוטע עצים בארץ שהיא כגן עדן. איך אפשר שלא אהיה נרגש כולי?

זה לא פשוט בכלל. רוב האנשים נוטעים עץ ולא מרגישים כלום מיוחד. אבל מי שמבין מה הוא עושה, ומדמה את עצמו הולך בעקבות הבורא, מרגיש את המצווה בידיו. ורואים מכאן כמה גדולה פעולת הנטיעה בארץ ישראל.

16🪧

שם שלא החזיק מעמד

// בקיצורדבריו של הרב קוק על שמו של היישוב התקיימו, ואדם שפקפק בהם חזר בו.

בשיעור סופר גם סיפור על השם של אותו יישוב. כשבאו להקים את מגדיאל, אמר הרב קוק שהשם אינו מקובל עליו, ושהוא לא יחזיק מעמד. השם בכל זאת ניתן, והיישוב קם.

לימים הוחלט לאחד כמה יישובים סמוכים למועצה אחת. יושב ראש המועצה זכר את דבריו של הרב קוק, ועזר לכך שהשם יוחלף. כך נוצרה העיר הוד השרון, ושמה של מגדיאל ירד מן המפה. הרב קוק כבר לא היה בחיים.

אותו אדם בא אל בנו, הרב צבי יהודה קוק, וסיפר לו: זכית, דבריו של אביך התקיימו. הרב צבי יהודה הראה לו מכתב שקיבל ימים ספורים קודם לכן. כותב המכתב סיפר שהיה קורא קבוע בכתבי הרב קוק. יום אחד קרא שהרב אמר על השם הזה שלא יחזיק מעמד. הוא ראה שהיישוב קיים ושמו עומד, הסיק שהדברים לא התקיימו, וסגר את הספרים. מאז הפסיק לקרוא בהם.

לפני שבועיים, כתב, שמעתי שמחליפים את השם. ראיתי שדבריו מתקיימים, ואני חוזר בי.

הסיפור הזה מלמד שאין למהר לפסול דבריו של צדיק. לפעמים התשובה מגיעה רק כעבור שנים רבות.

17🙇

להדק את האדמה בידיים

// בקיצורגדול בתורה בגיל מבוגר התכופף והידק את האדמה בידיו, כי מצווה אין עושים ברגל.

סיפור נוסף שמע הרב מפי הרב יוסף אליהו, שערך את שיחותיו של הרב אביגדור נבנצל. פעם הוזמן הרב נבנצל לחנוכת בית של תלמיד יקר שאהב מאוד. בסוף האירוע הזמין בעל הבית את כולם לנטוע עצים בחצר, לקיים את המצווה.

חפרו, הניחו את השתיל, כיסו באדמה. ואז אמר אחד הנוכחים: רבותיי, אחרי שמכסים צריך להדק את האדמה, כדי שהעץ ייתפס היטב. כל אחד דרך ברגליו על האדמה כדי להדק אותה.

אבל הרב נבנצל, שהיה אז כבר כבן שבעים, התכופף עד הקרקע והתחיל להדק את האדמה בידיו. כשקם, אמר לנוכחים: אני אעשה מצווה ברגל?

יש לכך מקור ברור בגמרא. לגבי מצוות כיסוי הדם נאמר: "בַּמֶּה שֶׁשָּׁפַךְ יְכַסֶּה" – ביד, ולא ברגל, שלא יהיו מצוות בזויות עליו. מכאן שעשיית מצווה ברגל היא ביזיון למצווה.

ואם נטיעת עץ בארץ ישראל היא מצווה, הרי גם הידוק האדמה הוא חלק מן המצווה. לכן ראוי לעשות זאת בידיים, בכבוד, כמו כל מצווה אחרת.

18👩‍🌾

"מפרי כפיה נטעה כרם"

// בקיצוראשת חיל קנתה שדה תבואה, אבל את הכרם נטעה בעצמה, כי בנטיעה יש מצווה מיוחדת.

ולסיום, פירוש יפה מאוד של הגאון רבי חיים קניבסקי, שכדאי לזכור בכל שבת כשאומרים "אשת חיל": "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם".

שואל רבי חיים: מה ההבדל? כשהיא צריכה שדה תבואה, היא קונה אותו. וכשהיא צריכה כרם, היא נוטעת אותו בעצמה, "מפרי כפיה". למה?

ומשיב: בזריעת תבואה לא מצאנו מצווה מיוחדת. יש בה יישוב ארץ ישראל, כמו בכל פעולה בארץ, אבל זו מצווה כללית. לעומת זאת, בנטיעת עצים מצאנו מצווה מפורשת: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". ועץ פרי הוא דבר מיוחד. בגן עדן היו רק עצי פרי; הוא סמל לאהבתו של הקדוש ברוך הוא.

לכן אשת החיל לא מסרה את הנטיעה לאחרים. את השדה קנתה, ואת הכרם נטעה בעצמה. היא ידעה שיש כאן הזדמנות לקיים מצווה בגופה.

וזה המסר לכל אחד. כשיש הזדמנות לנטוע עץ בארץ ישראל, אל תמסור אותה לאחר. קח את הילדים, חפור, נטע והדק בידיים. ומצווה אין מוכרים: מי שזכה לנטוע, שישמח במצווה עצמה, ולא יבקש עליה תמורה. כך נזכה להיות נטועים בארצנו, ולקרב את הגאולה.

❤️ אהבת ה'
בגן עדן היו רק עצי פרי; הוא סמל לאהבתו של הקדוש ברוך הוא.

מתוך כרטיס 18 · "מפרי כפיה נטעה כרם"

⟡ סיכום הנקודות

01

המילה "ונטעתם" אינה מיותרת: ממנה למדו חז"ל שיש מצווה לנטוע עצים בארץ ישראל.

02

המדרש ואור החיים רואים ב"ונטעתם" ציווי, ומשה רבנו עצמו הורה לכל אחד לצאת ולנטוע.

03

לפי מדרש שהביאו בעלי התוספות, גם מי שיש לו שטח קטן בלבד חייב לעבדו ולטפח בו עצים.

04

חז"ל לימדו שמי שבידו שתיל ושומע שבא המשיח, יגמור קודם לנטוע ורק אחר כך ייצא לקבל את פניו.

05

פעולות של יישוב הארץ, כמו נטיעה וזריעה, מזכות את ישראל לשבת בארץ בבטחה.

06

כמו שהקדוש ברוך הוא התחיל את הבריאה בנטיעה, כך ישראל הנכנסים לארץ מתחילים בנטיעה.

07

לפי אונקלוס, "מקדם" פירושו לפני הבריאה, ולכן הנטיעה בגן עדן היא באמת המעשה הראשון.

08

הגאון מווילנא חלם עוד בדרכו לארץ לנטוע בידיו בירושלים כדי לקיים "ונטעתם".

09

תלמידי הגר"א נטעו זיתים ושקדים מחוץ לחומות ירושלים כדי לקרב את הגאולה.

10

לפי הגר"א, גם כשהגאולה באה "בעתה", אפשר לזרז אותה על ידי מעשים של יישוב הארץ.

11

תלמידי הגר"א העדיפו שעה אחת של עבודת הקודש בירושלים על פני כבוד גדול בלונדון.

12

בזכות האשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, נטע הקדוש ברוך הוא את בניו בארץ ישראל.

13

התורה פוטרת מן המלחמה את מי שנטע כרם ולא חיללו, כדי שיזכה לשמוח בפירותיו.

14

בשנה הרביעית מביאים את הפירות לירושלים ושמחים בהם לפני ה', כדי להתחבר לארץ מתוך שמחה.

15

הרב קוק סירב למעדר, חפר בידיו ונטע בהתלהבות, כי חש שהוא הולך בדרכי הבורא.

16

דבריו של הרב קוק על שמו של היישוב התקיימו, ואדם שפקפק בהם חזר בו.

17

גדול בתורה בגיל מבוגר התכופף והידק את האדמה בידיו, כי מצווה אין עושים ברגל.

18

אשת חיל קנתה שדה תבואה, אבל את הכרם נטעה בעצמה, כי בנטיעה יש מצווה מיוחדת.

#נטיעת עצים#ארץ ישראל#ט"ו בשבט#יישוב הארץ#הגאולה#הרב קוק#הגר"א

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה